בס"ד
בעבר נחשפתי למקרה מעניין: הורים ל4 ילדים פנו לבקשת עזרה: אני זקוקים לעזרה, הגיעו מים עד נפש.
הבן שלנו, בן 11, משקר בלי סוף. הצלחנו לחיות עם זה זמן רב, אבל עכשיו, זה כבר מתחיל לסבך אותנו. וכך הם סיפרו:
הערב, שמענו דפיקות בדלת הבית. כשפתחנו, מולנו עמדו 2 אנשים, שהציגו עצמם כנציגים של משרד הרווחה.
לא הבנו על מה ולמה, אבל הם ביקשו להיכנס כדי לשבת ולדבר על המצב הקשה שלנו בבית.
שאלתי אותם: "מצב קשה? אצלינו בבית? על מה אתם מדברים?! יש לנו הכנסה ברוך השם מצויינת!
הם לא הרפו, הם ביקשו להיכנס, תוך כדי שהם אומרים: "זה בסדר, לא צריך להתבייש".
התברר, שמה שהביא אותם אלינו הביתה היה בעצם… השקר של הבן שלנו.
הבן שלנו שיקר למורה שאין לנו מה לאכול בבית!
תעזור לנו, כבד אבדנו עצות…. כך סיפרו.
ביקשתי לדבר עם הילד. בין לבין, ועל מנת ליצור קשר טוב, הצעתי לספר לו סיפור מעניין, אך לפני כן שאאלתיו: יש לך נושא מסויים שאתה אוהב לשמוע עליו? סיפורי ניסים, סיפורי צדיקים, סיפורי מתח?
הוא אמר: מה שאתה רוצה.
סיפרתי לו סיפור מוכר, שחלק ממנו, הוא בעצם דבר שאין לו אחיזה במציאות. זה רק משל, ודברים כאלו בהחלט לא יכולים להתרחש באמת. סיפרתי לו על שיחה בין שועל לאריה.
תוך כדי סיפור, הבחנתי שפניו של הילד מרצינות – מרצינות מאוד.
עצרתי את הסיפור ושאלתי: מה קרה?
והוא ענה: זה באמת קרה? השועל באמת אמר לו כך?
לא עניתי לו. לא עניתי משום שסיפור על שועל שמדבר – אמור להיות ברור לילד בן 11, שזה בהחלט לא קרה במציאות, וזה רק משל, סיפור.
אבל הוא האמין. והתגובה הזו אותתה לי: הילד הזה – תמים הוא.
עוד חצי שעה עם הילד העניקה לי תמה בהירה על הילד: הוא תמים.
קראתי להורים, ואמרתי להם: הילד שלכם לא שקרן, לפחות לא במקרה האחרון שבו הוא אמר למורה שאין להם מה לאכול בבית.
ההורים שאלו: לא שקרן?
עניתי: כן. הוא לא שקרן, הוא תמים
הם הסכימו איתי, ואפילו נתנו כמה וכמה ראיות ממקרים בבית המוכיחות שהילד תמים. הם הכירו את התכונה הזו בילדם.
אך הם ביקשו הסבר – מה הקשר התמימות לזה שהוא מסך אותנו בשקרים שלו?
שאלתי אותם: מה קורה בארוחת ערב, כשהילד שלהם מסרב לאכול דווקא את האוכל שאמא הכינה והוא אומר: "אני לא רוצה את זה, רק משהו אחר", כיצד אתם מגיבים?
והם ענו פה אחד: אנחנו אומרים לו: זה מה יש. אין משהו אחר.
שוב שאלתי: ומה קורה כאשר אתם מכינה לילד אוכל לבית הספר, והוא אומר: "לא רוצה את זה, אני רוצה משהו אחר!"
האמא ענתה: אני אומרת לו. שאתה צריך לאכול את מה שאמא הכינה ואין משהו אחר.
אמרתי להורים – אתם הסכמתי איתי שהילד שלכם תמים, ולא הייתם זקוקים לי שלי כדי לדעת זאת. אם כן, ברור גם לכם וגם לי כי הילד קולט דברים אחרת ממה שאתם חושבים. אז אם אתם אומרים לו: תאכל את זה, ואין משהו אחר – הוא מבין שאין משהו אחר בבית לאכול, והמצב קשה…. הוא לא משקר, הוא מאמין לזה באמת, כי הוא תמים.
הורים יקרים.
שימו לב לתכונות הנפש של הילד שלכם. רק אתם מכירים אותו יותר מכל אדם אחר בעולם. אף שלמה המלך אמר: חנוך לנער עפ"י דרכו – דרכו שלו- תכונותיו המיוחדות לו.
אמנם תגובת ההורים לסירוב הילד לאכול את האוכל המוגש – הייתה תגובה טובה ונכונה, אך לא במקרה הזה, שהילד התגלה כתמים. כאן – בסיפור שלנו, ההורים התעלמו מעיקרון חשוב מאוד והוא – להתאים את החינוך לתכונות נפש הילד.
