בס"ד
בית דין לענייני משפחה…?
"אמא, אני הייתי ראשון, והוא חטף לי את התור" – "לא נכון, אני הייתי ראשון"! #%$&^ " אבא, שיחקנו גולות 'על אמת' ועכשיו הוא לא רוצה להביא לי את מה שהרווחתי" " לא נכון! אתה מרמה! לא שיחקנו 'על אמת!" #&%$# "הוא בעט את הכדור ועכשיו זה לא התור שלו" – "זה כן התור שלי! אתה לקחתי לי את התור מקודם! #%$&*
אתם בטח מכירים את ה"מחלוקות" הרבות של הילדים בשעת משחק. ובמקרים כאלה, לבטח שאלתם את עצמכם את השאלה הבאה: מצד אחד אנו חייבים להתערב, כדי להראות שיש סדר וחוק ולא כל הרוצה לעשות עושה, אך מצד שני – אם נפתח "בית דין" בבית – ונתחיל לחקור כל מקרה ומחלוקות לא נצא מזה – ונמצא את עצמנו כל היום מתעסקים ב"מי עשה למי ומה אמר לו ובאיזה צורה ומה היה ההסכם בינם…"
אז מה עושים? מתערבים או לא?
האמת היא, שלדעתי וכך קיבלתי מרבותיי – שהדרך הנכונה ביותר היא – לא להתערב אלא במקרים מסויימים. תנו להם להתמודד לבד. לדעת להסתדר, לפתור בעיות לבד. כשהילדים יגדלו – אנחנו לא נהיה איתם כל יום – כל רגע – והם יצטרכו עכשיו לרכוש את הידע והנסיון כיצד מסתדרים עם האחרים על כל מקרה שלא יהיה! אחרת – אני שואל – מה יהיה שהילד יהיה בישיבה קטנה ויהיה לו בעיה מסויימת עם אחד החברים? האם גם כאן נצפה שיתקשר אלינו ושאנו נעמוד בתווך ונעזור לו? ודאי שלא… אנו נצפה שידע להסתדר ברוב המקרים לבד, ועכשיו, כאשר הוא עדיין קטן – זה הזמן לתת לו הזדמנויות לנסות להסתדר עם אחיו וחבריו.
אמנם ישנם מקרים שעלינו להתערב, ועוד איך!
אם נשמע תלונות חוזרות ונשנות על ילד מסויים, נבין שכנראה האותו ילד נוהג שלא כהוגן – וכאן עלינו להתערב ולהעמידו במקום. גם במקרה של חציית קו אדום כמו- הרמת ידיים, ניבול פה, שקר הנועד להרוויח או השחתת רכוש – גם במקרה כזה ודומה לו – עלינו להתערב. השאר – ניתן להם ללמוד לבד כיצד להסתדר. אם לא עכשיו, מתי יתנסו, ילמדו וירכשו זאת?
בהצלחה
