כבר עסקנו במדור זה פעמים רבות באחד הדברים הבסיסיים ביותר שקיימים בחינוך והוא – חום ואהבה.
בטוח אני, כי שורות רבות אלו עברו למול עינהם של ההורים כמשב רוח– מהר, חולף, מבלי משים לב. לא, לא משום שאין להם זמן להתעמק ולקרוא, אלא משום שבד"כ, כאשר עוסקים בעניין נתינת חום ואהבה לילדים, אנחנו דנים את עצמינו בד"כ כהורים מוצלחים או לכל הפחות הורים בגבול הנורמל, ולכן אין לנו סיבה להתעכב.
תרשו לי, אך כאשר אנו דנים את עצמינו (בנושא נתינת אהבה לילדים) באופן כמעט מוחלט כהורים טובים, חלק קטן מאיתנו חוטא למטרה, ואינו רואה את המציאות האמיתית. נכון, החלק השני ודאי מוצלח, ויישר כח לו, אך אוי לנו אם אנחנו נכללים בחלק הזה שאינו רואה את המציאות האמתית – ובאמת לא מבצע זאת כמו שצריך.
ותשאלו: מה כבר יכול להיות לא כמו שצריך?
הרבה בתים נמצאים "על גלגלים", דהיינו, מורגשת תזוזה רבה של הילדים, יוצאים נכנסים, הולכים לחדר וחוזרים, משחקים במשחק הזה ועוברים למשחק אחר. גם כשהם עומדים, במחשבתם הם רצים. הם שרים, הם מדברים, הם בוכים, הם אוכלים, הם קופצים, הם עסוקים.. בקיצור – הבית – כמרקחה – אפילו בשעת השכבת הילדים לישון.
ברוב שעות היום – גם אם נרצה לתת לילד חום ואהבה לו הוא כל כך זקוק לה, לא בטוח שהוא יקבל אותה. הוא לא יספוג אותה. הוא לא אתנו. הוא טרוד, הוא עסוק, הוא זז.
דמיינו לעצמיכם כי אזרוק לכיוונכם כדור טניס ואבקש שתצבעו אותו תוך כדי תנועת הכדור. כמעט ובלתי אפשרי, נכון? הנסיון לצבוע כדור טניס תוך כדי תנועת הכדור דומה לנסיון לתת חום ואהבה לילד תוך כדי תנועת הילד ועיסוקו הרב במשך היום. לא בטוח שהם סופגים זאת. אינני טוען שלא צריך לתת לילד חום ואהבה במצבים כאלה, אך כן חושב שכאשר נותנים (וצריך לתת) לא בטוח שהוא סופג את זה כמו שצריך.
לעומת זאת, תארו לעצמיכם שאבקש מכם לבצוע כדור טניס, כאשר הכדור יעמוד מולכם, בצורה נינוחה. ודאי תצליחו לצבוע אותו, נכון? כך גם בנתינת אהבה: בבית רגוע ונינוח – ודאי ניתן לתת חום ואהבה. ומה נעשה אם ביתינו הוא בית פעיל? מומלץ בחום להוציא את הילד מהבית לסיבוב קצרצר, ושם, כמעט כל מה שתגידו – יצבע ויעטוף את נפשו בחום, אהבה ורגש טוב.
בהצלחה
