חסד שלום ומרדכי

שולחן,*

*שבת,*

*שלום.*

הורים רבים מביעים את תסכולם נוכח העובדה כי שולחן השבת שלהם, הוא לא כמו של השכן.

ומה יש בשולחן השבת של השכן?

אצל השכן, שולחן השבת טוב יותר:

אצלו הילדים שרים, שמחים, *משתתפים* בדברי תורה על פרשת השבוע;

אצלו הילדים *יושבים* לאורך זמן, מבלי לקפוץ או להיעלם לחדר או למקום אחר;

אצלו הילדים לא צועקים ולא בוכים; אצלו שולחן השבת *רגוע, שמח, מאחד ומאוד נוח.*

ואצלינו? *אוי* אצלינו….

הילדים עושים טובה שאוכלים משהו בכלל תוך כדי ניגוני תזמורות בכי, הם מקפצים ונעלמים ובכלל לא מעוניינים לשיר או לשמוע סיפור מעניין, אצלינו שולחן השבת לא מאוחד לאורך זמן, לא רגוע ולא תמיד נוח…

אז מה יהיה?

ראשית, חשוב להפנים שני דברים:

האחד: *אז מה* אם אצלינו זה לא הולך…? לא תמיד חסרונו של שולחן שבת מאחד ורגוע מעיד על חינוך לקוי. הוא כן לעיתים יכול להעיד על אופי שונה של ילדים ( *לא כל ילד יש לו סבלנות לשבת זמן רב* ).

השני: הרצון להעתיק את שולחן השבת של השכן לעיתים יכול להזיק בצורה משמעותית.

נכון, שולחן שבת כמו של השכן הוא בעצם שולחן לחיקוי,

אך *הדרך בה בוחרים הורים ליישם שולחן שבת כמו של השכן בביתם, גדושה בהפעלת לחץ על הילדים, לחץ כזה שבהחלט ניתן להגדירו פסול*  ( "שב, אל תרד מהכיסא"; "נו, קדימה לשיר"; "שקט כשאני מדבר".)

הלחץ הזה יגרום לילד לבעוט. אם לא עכשיו, אז בעתיד.

אז מה עושים?

שני דברים:

להפנים *שלא קרה כלום* אם זה לא הולך. ואם ( באמת ) הפנמנו, ניתן לעבור לשלב הבא:

כדאי לנסות למשוך את ליבם של הילדים לשבת איתנו, לשיר, לשמוע סיפורים או שיחה מעניינת – על ידי פרסים, מבצעים, תמונות,  ואם נדרש מאבא לעשות הצגה קטנה, אז בכבוד…

הרעיון: לנסות למשוך את ליבם בדרך אטרקטיבית, נעימה ומעניינת *או בכל דבר אחר שלא מתפרש כלחץ.*

אם נהיה עקביים בנושא הזה,  זה מספיק.

מלבד זאת, כדאי לזכור עובדה נוספת על נפש הילד: כל דבר שהמבוגר *מייקר* אותו, הופך להיות *מטרה* אצל הילד.

לדוגמא: ידוע שילדים לא ששים ושמחים לשטוף כלים,

אך אם המבוגר ייקר את עניין שטיפת הכלים ויחזור במשך כמה וכמה הזדמנויות שונות על המשפטים: "רק מי שיתנהג יפה, אסכים לו לשטוף כלים"; ובהזמנות אחרת: "רק מי שילך לישון מוקדם אסכים לו לשטוף כלים"; ועוד: " רק מי שיעשה שעורי בית יוכל בערב לשטוף כלים" – מבוגר כזה בעצם מייקר את עניין שטיפת הכלים, *והילד, הופך אותו למטרה שהוא רוצה להשיגה.*

ובעניין שולחן השבת: *יקרו* במשך כמה שבועות את השירים, הסיפורים, השאלות ואת שולחן השבת: " רק מי ש…. רק לו אסכים לשיר ולשמוע סיפור עם אבא", וכדומה. *מי שיעשה כך, בעצם, הופך את שולחן השבת למטרה אצל הילדים.*

בעיה אחת, שני פתרונות.

שולחן שבת שלום.