בס"ד
נקודה טובה על החוצפה
אין ספק שעלינו להגיב בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים על כל גילוי חוצפה. אין ספק. אך לא על הנקודה הברורה הזו נכתוב השבוע, אלא על נקודת מבט אחרת בנושא חוצפה.
על ההורה לדעת כי מבחינתו – יש בגילוי חוצפה ע"י הילד – יתרון, משום שהתפרצות חוצפה החוזרת שוב ושוב מאותתת להורים על מצוקה; החוצפה היא רק קצה הקרחון המציץ מבעד לחרכי הנפש, בעוד מתחת לפני השטח נסתר חלק משמעותי הרבה יותר. אילולי חוצפתו החוזרת של הילד, ואם היה ילד מופנם וכנוע – יתכן שהיה מצליח להסתיר מאיתנו לעד את מצוקתו, וכשהיא הייתה צפה ועולה כולה מעל פני המים – אוי לנו ואבוי לו.
איננו מדברים על חוצפה חד פעמית אלא על תופעת חוצפה החוזרת על עצמה שוב ושוב, הצריכה להדליק נורה אדומה המאותתת כאמור, על מצוקה פנימית החייבת טיפול.
חוצפה החוזרת ונשנית מעידה על התקוממות פנימית נגד ההורה, דהיינו – בהתנהגותו החוצפנית מכריז הילד כי קרע וסדק גדול נפער ונתגלע בקרבו ביחס למחנכו וכי הקשר הרגשי והנפשי החל להיפרם. הילד אינו מוכן עוד לקבל ממחנכו. זהו מצב מסוכן וחמור ביותר. אילולי איתות זה – לא יכולנו לכוון את דרך פעילותינו מולו.
לעומת זאת, אם ילד יתקומם באופן פנימי – ולא יגלה זאת כלפי חוץ ע"י חוצפתו משום עדינותו ומופנמיתו, עלול להיווצר מצב בו הילד מסתובב לו בעולמו כאשר בכל יום נפרם חוט אחד נוסף מהקשר בינו לבין הוריו, ויתכן כי הוא לקראת החלטה שלא לקבל עוד ממחנכיו, ועוד רגע ובליבו תבשיל התקוממות כללית "שקטה" נגדם, שביום אחד תתפרץ ותשרוף את כל הגשרים, ומכאן הדרך חזרה – קשה מאוד, רק משום העובדה שהוריו לא שמו לב כי מזמן כבר פרק את עולם מעליו.
אם כן, בחוצפה כזו החוזרת ונשנית מאותת הילד להוריו כי החל לנתק את הגשרים בינו לבינם, ועליהם לפעול במהירות, ולפנות לייעוץ.
