יהיו בעיניך כזכאים
"לא הייתה לי ברירה, אבל הייתי חייבת לתת עונש לילד שלי. הוא התמרד, יצא מגדרו פשוט… לא הקשיב, " כך כותבת אמא, ואכן זוהי חובתה המלאה להשתמש לעיתים בעונשים, כדי לסייע לילד להתגבר על התנהגויות לא רצויות.
אבל,
וזה אבל גדול:
לעיתים מברר כי לאחר העונש, נוצר איזשהוא "קרע", נתק או קירור ביחסים, כאילו אמא או אבא שומרים לילד טינה בלב, ממשיכים לכעוס עליו….
ממש כמו שמבוגרים רבים אלו זה עם זה, ולא מדברים זמן מסויים – כך ההורים מובילים ( במכוון או שלא במכוון ) נתק עם הילד המוענש.
וזה, אסור שיקרה.
הענשתם? תמתינו מעט זמן עד להסחת דעת הילד מהמקרה, ושובו במיידי ליחסים תקינים לחלוטין בלי שום שאריות מהמקרה הלא נעים שהתרחש לפני ריצוי העונש.
וכך גם חז"ל קבעו במסכת אבות, אודות ענייני המשפט: "…וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרין מלפניך (כשקיבלו על עצמם את הדין ), יהיו בעיניך כזכאים…"
נכתוב זאת ישירות: מי שלא מסוגל אחרי "שוך הקרבות" לחזור למסלול יחסים רגיל עם הילדים (מצידו של המבוגר), מי שקשה עליו לחזור לאחל לילדים "לילה טוב" לאחר "מאבקי השכבת הילדים" בלילה, עליו לפנות לטיפול ריגשי בעניין.
שבת שלום
